אמות השקעות ואח' נ' ארנו מאפים ומתוקים בע"מ ואח'

החלטה

תצהירו של העד צחי אמיר, על נספחיו, איננו חלק מחומר הראיות.

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תש"ע, 15/06/2010 במעמד הנוכחים.

ישי קורן, שופט

פסק דין

לפניי תביעה שביסודה הוגשה כתביעה בסד"מ לסילוק יד, וכתביעה כספית על סך 36,400 ₪.

התביעה הוגשה ביום 29.10.07 ועניינה ביטול הסכם למתן רשות שימוש בדוכן בקניון ערים, מחמת הפרה של ההסכם באי תשלום עבור חשמל בסך של 2,781 ₪ ואי תשלום דמי שימוש בסך של 33,590 ₪ (נכון ליום 17.10.07).

הנתבעת 1 (בר הרשות עפ"י ההסכם) והנתבעים 2, 3 (הערבים להתחייבויות הנתבעת 1) הגישו בקשת רשות להתגונן. הבקשה נדונה ביום 22.01.08, ובהחלטתו דחה בית המשפט את הבקשה בכל הנוגע לסעד של סילוק יד/פינוי והורה על פינוי תוך 45 יום, וקיבל את הבקשה בעניין הסעד הכספי.

הנתבעים פינו את המושכר במהלך חודש מרץ 2008, בהתאם להחלטת בית המשפט.

להלן טענות הצדדים:

התובעות מבססות את תביעתן על ההסכם מיום 29.10.06. (להלן – "ההסכם", או "הסכם השימוש", או "הסכם הרשות").

על פי הסכם זה, תקופת השימוש המתחילה ביום 14.09.06 ומסתיימת ביום 13.09.07.

בסעיף 5.1 של ההסכם נקבע סכום דמי השימוש שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעות. הסכום נקבע באופן מדורג כך שב- 4 החודשים הראשונים יעמדו דמי השימוש על סך 2,200 ₪ לחודש, ב- 4 החודשים לאחר מכן על 4,400 ₪ לחודש וב- 4 החודשים האחרונים, על סך 6,600 ₪ לחודש. הסכום האחרון נקבע כסכום דמי השימוש לתקופת האופציה, שהיא תקופה של 12 חודשים נוספים מיום 13.09.07.

לגבי כל אחת מהתקופות, נקבע כי אם 7% מהפדיון של הדוכן יעלו על דמי השכירות הנקובים בסכום – יעמדו דמי השימוש על סך השווה ל- 7% מהפדיון.

פסקה מרכזית בסעיף 5.1 של ההסכם היא הפסקה האחרונה בעמ' 3 של ההסכם, והואיל והיא עומדת בבסיס המחלוקת בתיק זה, אני רואה לצטט אותה בשלמותה:

"דמי הרשות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שבסיסו המדד בגין חודש ינואר 1992, שפורסם ביום 15.02.1992 (208.1 נקודות) (להלן: "מדד הבסיס") והם יוגדלו לפי השיעור בו עולה המדד האחרון, הידוע בעת ביצוע התשלום, על מדד הבסיס. בכל מקרה, לא יפחתו דמי הרשות מן הסכום הנקוב לעיל".

התובעות טוענות כי הנתבעת לא שילמה את דמי השימוש עליהן הוסכם ונכון ליום הגשת התביעה עמד חובה של הנתבעת על סך 33,590 ₪ בגין דמי שימוש לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2007.

למעלה מן הצורך, אציין כי מיום הגשת התביעה ואילך ועד ליום הפינוי, נצבר לחובת הנתבעת חוב נוסף של כ- 70,000 ₪ בגין החודשים 11/07 עד 03/08.

עוד טוענת התובעת, כי על פי ההסכם היתה הנתבעת אמורה לשלם הוצאות אספקת חשמל ואלה לא שולמו עבור החודשים 08/07 ו- 09/07. החוב בגין רכיב זה עומד על 2,782 ₪.

הנתבעים טוענים כי נכון ליום הגשת התביעה לא היה קיים חוב כלשהו של הנתבעת כלפי התובעות באשר דמי השימוש עליהם הוסכם הם על פי המדרגות של 2,200, 4,400, 6,600 ₪ כמתואר לעיל, אך ללא הפרשי ההצמדה הנטענים על בסיס חודש ינואר 92. במהלך תקופת השימוש גבו התובעות מהנתבעת סכום העולה עשרת מונים על הסכום שהתחייבה הנתבעת לשלם לתובעות, על פי תחשיב שפשרו אינו ברור לנתבעים. נכון למועד הגשת התביעה עמדה לזכות הנתבעים יתרת זכות של 54,651 ₪. הנתבעים מצרפים לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, תחשיב מפורט של דמי השימוש שנגבו בפועל, לעומת דמי השימוש עליהם הוסכם, לטענתם.

במסגרת הבקשה לרשות להגן – ציינו הנתבעים כי יבקשו להגיש תביעה שכנגד. תביעה כאמור לא הוגשה בפועל ולא ניתנה רשות להגישה.